החלטה בתיק בש"א 9163/05

1.         נימוקי ההתנגדות

            כנגד החייב הוצאה התראת פשיטת רגל ביום 10.04.05, על יסוד פסק דין של כב' השופטת חיות אשר ניתן ביום 5.8.01 בערעורי מס הכנסה שונים אשר נוהלו תחת עמ"ה 1052/98. ערעורים אלה התייחסו לשומות מהשנים 93-94.

במסגרת ההתנגדות להתראת פשיטת הרגל, טען החייב כי המבקש טוען שלכאורה מטיל פסק הדין חבות אישית לשלם סכום כסף, ולכן מתקיים התנאי להגשת התראה לפי סעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל.

החייב טען כי עיון בפסק הדין וביתר המסמכים שצורפו מגלה תמונה אחרת. חברת ארמוגד בע"מ (להלן: "החברה") היא חברה משפחתית אשר דיווחה כי המייצג בשנים הרלוונטיות הוא החייב. יש לציין, כי החייב מחזיק 33% ממניות החברה.

בשנת המס 93-94 קיבלה החברה דיבידנד מכח החזקתה במניות א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ.

החברה ובעלי מניותיה, ובכללם החייב, סברו כי אין לחייב במס בגין תשלום הדיבידנד. במסגרת ההתנגדות, פורטו טענות המערערים בהליכי הערעור וטענות מס הכנסה.

            כב' השופטת חיות דנה כאמור במחלוקת והכריעה לטובת מס הכנסה.

לדברי החייב, עולה מסקנה אחת פשוטה והיא כי פסק הדין נשוא התראת פשיטת הרגל איננו דן בחיוב כספי של החייב. לא התבקשה הטלת אחריות אישית על החייב ולא נקבע בפסק הדין דבר המחייב את החייב בחיוב כספי לטובת מס הכנסה. לאור זאת נטען כי נשמט הבסיס להתראת פשיטת הרגל אשר הוצאה על ידי מס הכנסה.

בהמשך ההתנגדות, שב ומפרש ב"כ המתנגד את פסק הדין ומתייחס להוראות חוק מסוימות אשר נידונו על ידי כב' השופטת חיות במסגרת פסק הדין.

עוד נאמר, כי החייב הינו אחד מתוך חמישה בעלי מניות בחברה. לדברי החייב, גם אם ראוי כביכול לבצע מעין הרמת מסך ולהטיל אחריות אישית על בעל מניות בחב' משפחתית, מדוע על החייב לשלם את המס שהוטל על כל בעלי המניות. סעיף 64 לפקודת מס הכנסה, אשר בוטל בינתיים, קבע אמנם כי בחברה משפחתית שנבחר לה מייצג, ההכנסות וההוצאות מיוחסות לו. אולם, אין ספק כי כוונת סעיף זה לא לקבוע את דרך חישוב המס ולא היתה להטיל חבות אישית על בעל מניות לתשלום המס.

בעקבות פסק הדין נשוא ההתראה שילמה החברה למס הכנסה חלק מתשלום המס. במסגרת התשלום נערך הסדר תשלומים ונמסרו שיקים דחויים. הטענה כי החוב שייך לחייב, עלתה רק לאחר קריסת החברות שהחייב נמנה על בעלי המניות שלה. בסופו של דבר, נאמר פעם נוספת כי בית המשפט במסגרת פסק הדין לא הטיל חבות אישית על החייב. לכן, אין פסק דין חלוט לתשלום כסף כלשון הפקודה ויש לדחות את ההתראה.

2.         הדיון במעמד הצדדים

            במסגרת הדיון במעמד הצדדים, ויתר ב"כ המבקש על חקירת החייב על תצהירו. ב"כ החייב ביקש להוסיף לטיעון ואמר כי קיימות בפני בית משפט שתי שאלות מרכזיות: האם ראוי להטיל אחריות אישית על פי דיני המס על חברה משפחתית. השאלה השניה היא, גם בהנחה כי ראוי לעשות זאת, האם ניתן להסתמך על פסק דין הקובע חבות אישית, כדי לפתוח בהליכי פשיטת רגל. בנסיבות העניין הנוכחי, על בית משפט לקחת בחשבון את העובדה כי היתה מחלוקת אמיתית באשר לפרשנות דיני המס ולא היתה כוונה להתחמק מתשלום. החברה החלה לפרוע את התשלומים על פי ההסדר ואין התנהגות שלילית בגינה יש להטיל על החייב יותר ממה שמחייב החוק באופן דווקני. כוונת המבקש בפתיחת ההליכים היתה להפעיל לחץ ציבורי על מר ברנוביץ, החייב.

לדברי ב"כ המבקש, עומד החוב נשוא ההתראה, על סכום של כ-5.7 מליון ש"ח. פסק הדין קבע באופן מפורש כי הרווחים וההפסדים של החברה מוחלים על הנישום, כך שאין היום מקום לבוא ולומר שפסק הדין לא קבע חיוב אישי.

הליכי פשיטת הרגל מהווים את כלי האכיפה האחרון אשר נתון בידי מס הכנסה לאכוף על החייב לשלם את המס אשר מגיע לו.

ב"כ החייב הוסיף ואמר כי איננו רואה בהליכי פשיטת הרגל כל יתרון למס הכנסה, אשר בכל מקרה עומדים לרשותו הליכי הגבייה לפי פקודת המיסים (גבייה). נקיטת הליכי פשיטת הרגל מיועדת אך ורק על מנת לפגוע בכבודו של החייב.

3.         אינני רואה כל מקום לקבל את התנגדותו של החייב.

פסק הדין נשוא התראת פשיטת הרגל התייחס במפורש להוראות סעיף 64א' (א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ולפסיקה אשר התייחסה לסעיף זה. כב' השופטת חיות הפנתה לע"א 306/88 פלזנשטיין ואח' נ' פקיד השומה, חיפה, פד"י מה (3) 542. במסגרת פסק הדין צוטטו על ידה הדברים הבאים מפסק-דין פלזנשטיין:

"דמות המפתח במיסויה של החברה המשפחתית הוא הנישום שהוא אותו בעל מניות, אשר לפי סעיף 64א'(א) לפקודה מייחסים לו את הכנסותיה והפסדיה של החברה. תכונותיו "המיסיות" האישיות של אותו נישום מולבשות על הכנסתה החייבת של החברה, ולפיהם מחושב שיעור המס בו מתחייבת החברה המשפחתית. המדובר איפוא, בחברה הנישומה כיחיד".